כְּשֶׁהָיִיתִי גֶּשֶׁם הִקְפַּדְתִּי לֹא לָרֶדֶת הַרְבֵּה.
בְּעִקָּר הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְכַוֵּן אֶת טיפּוֹתֲיי הַשְּׁקוּפוֹת בַּאֲזוֹרִים יְבֵשִׁים וּצְחִיחִים שֶׁיָּצְאוּ מְקֻפָּחִים בְּפַעַם הָאַחֲרוֹנָה בָּהּ נִמְטַרְתִי, וּכְשֶׁעָשִׂיתִי כֵּן, הֲטָחָתִי נוזלַיי בֶּעָצְמָה. שֶׁאֶהְיֶה מֻרְגֶּשֶׁת וּצְלוּלָה, שֶׁלֹּא אֶעֱבֹר כָּךְ סָתַם, שֶׁהָאֲדָמָה תַּרְגִּישׁ כָּל מִשֶּׁקַע.
הִתְרַגְּשׁוּת אָחֲזָה בִּי לְמַשְׁמָע שִׁירַת הַמָרְזֶבִים וְרִקּוּד הַמִּטְרִיּוֹת הַמִּתְקַפְּלוֹת, מִלֵּאתִי עַד סְאָה שְׁלוּלִיוֹת מְפֹאָרוֹת, וָאדִיּוֹת רָעֲדוּ לְמַשְׁמָע מַפָּל שֶׁגִּלָּה כִּי הוּא גָּבוֹהַּ.
עִתוֹת פַּגְרָה, הָאֲדָמָה תָּמִיד הוֹדְתָה לִי, וְאַף בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ לְעֶזְרָתָהּ, וְהִבְרִיקָה חיוכייה המוריקים, גַּם זִכְּתָה אוֹתִי בְּנִצָּנִים מְסֻקְרָנִים.
הִקְפַּדְתִּי לֹא לָרֶדֶת הַרְבֵּה. כִּי לָאֲדָמָה יֵשׁ נְטִיָּה לְפַתֵּחַ תְּלוּת, וְצִפִּיָּה.
וַאֲנִי, קפריזות שֶׁזּוֹרוֹת בְּעַבָיֲי, שֶׁלַּפְּעָמִים חוֹלְפִים גָּבוֹהַּ וְעוֹשִׂים עַצְמָם נוֹצָה וּפְעָמִים שָׁטִים נָמוּךְ, זוֹרִים אֲפֵלָה.
כְּשֶׁהָיִיתִי אֶקְדָּח, הִקְפַּדְתִּי לֹא לְסַמָּן מַטָּרָה.