באחד הימים אני אדע למה באתי ומה אתם עושים כאן
זה יקרה כביכול בהדרגה אבל יהיה קיפול בזמן, ואז
אני אקח אוויר כאילו החמצן כמעט אוזל
ובשקט, עליו אני חולמת, אלך לבדוק מה יש באלף עזזל
ובין עכשיו לאחר כך, אני בוחרת בנפש הסדוקה
הגוף יבוא בעקבותיה, כי אין באמת מרווח
בין כאב בטן לתשוקה
זו לא מערכת שאבחר להילחם בה, ברבבות של כוכבים
יש שביל חלב לעצלנים, כמוני, שסומכים על סימנים
משננת לעצמי שגם מקבילים לעתים נפגשים
איני לבד כאן, מחייכת, יש עוד שבוזזים את הזמנים
אפשר לזהות את זה בשדה חרוך בין גופות אבטיחים
בצעידה לאורכן של יבשות מרוחקות מוקפות במים
וכעת, או עוד שבוע או שבועיים, יש אותי, וערימת פחדים