שוב חוזרת אל ביתי
דבר אינו כפי שאמרת שיהיה
ואיני זוקפת זאת לרעתך,
מדי פעם נזכרת בפתק ההוא
בו רשום כל מה שנחוץ, בכתב ידך.
מקופל עשרות פעמים דחוס בכיס הפינתי
של הג׳ינס מהתיכון
באותו רגע חשבתי לי מחר,
מחר אלך לקנות הכל
כדי שיהיה מוכן, אם יגיע הזמן
בארגזי קרטון.
אבל באותם ימים לא נידבת כמויות
או יחסי מידות
בין חומר משמר לחומר מחבר
לחומר מפרק
והכלים התערבבו והחלידו
ונעשה קשה להבחין
אלו מהם דורשים מהלומות עיקשות
ולאלו נדרש כח עדין.
הערב הגעתי לבית הריק, השותק
וגזרתי את הג׳ינס הישן
גם את הפתק גזרתי, לפי הקפלים
לפי הסימן.