עמדתי מולך עטופה בשמיכה
יחפה, על קצות אצבעות
יצאתי לרגע לראות, כשעמדת בפתח
מצפה לבאות. עלים בין אצבעותיי
לעורי צינה משתקת, מרתקת
ומנורה דקה מעליך האירה שביל שחור
אמרת לי בלחישה בטוחה, מה עיניך
קולטות, אלו הקימורים המרומזים
שמאפשרים לאור הרך, לחיות.
בידי הימנית אחזתי בגזע סמוך
חשוף
ובשמאלית הידקתי שמיכת צמר עבה
האור כבה. תדליק?
הלכתי ממך לכיוון הנצח
אמרת שזה דומה לריקוד, איטי
סובבתי אליך מבטי, וצל כהה
חצה לכל אורכי
נפלה השמיכה בלכתי
זה הרגע הלא נגמר הנמתח
בינך, לבין לעטוף אותי.
ובכן, בדקתי את אדמת היער
קרירה מטחב ואפילת עצים צפופים
ומדשאות עד ירוקות מצאתי
משובצות בסביונים וחרקים מעופפים
ומכולם שבתי באותה הדרך
לסגור את הפער
זה שבינך, לבין לעטוף אותי.