שכב, שכב על הכורסא הזו שפעם אקנה
זו שתעמוד במקום שחיכה לה
עד שהגעת, עד שגיליתי
פינה ריקה צריכה להתמלא
כשפגשתי אותך אחרי שנים
וראיתי אותך דרך עדשה
ידעתי זה הרגע המתאים
כל הגלגולים התמוססו בבת אחת על החיים
הקשב, הקשב השיר שלנו עוד מעט מושמע
בטח יהיה אחד כזה
וכשתשמע ברדיו תסמס לי
מותק, תעבירי תחנה
אתה אתה המתנה
מחברת הרעיונות שלך
על השולחן החדש שלנו
זה שאציב ליד הכורסא שנקנה
עוד תראה שהיא תהיה בצבע שונה
רשום, רשום, בצד את החלום
לפני שיברח, בוא ונתפוס
הוא מלטף לי בשפתיים
כשהלב מתחיל לפעום
עשה, עשה לי לידך מקום
הבאתי לנו משהו טוב לשתות
גם קצת מתוק כזה ורמז למלוח
כמו השגרה שתיכף מתחילה להיטוות
איך, איך לא זכרתי
איך לא ידעת
שמשהו כזה עומד לקרות
אז למה לי לתת לפחד ההוא לשנות
בוא בוא נלך ביחד, זה לצד זו
צעדים קטנים קטנים ואיטיים
בוא בוא נלך ביחד שנינו
צעדים קטנים ואהבות גדולות

רמזים של שמחה 🙂
זה מה שנשאר. הרמזים. אחרי שהוא הלך. תודה עמית 🙂