פקחי את עינייך, קרבי אל ליבך
קראי לאט, כל תו וסימן
הפנימי גוון, זיק של אור
תני עוד מבט.
עכשיו כיתבי. עוד ועוד
באצבעות חרישיות, רכות.
עד שתדעי בעל פה, בלי לראות.
אחר כך תוכלי לשלוף מתא הזכרון
ולבנות אותן אצלך, בדמיון
התחילי מעיניו הטובות
ושפתיו, הנושקות
ואז, שאר פניו מתגבשות.

מתוך:
המדריך לשינון תווי פניך