פתאום יש שקט שלא ניתן להסבירו
שקט כמו חלקיקי אבק באור הבוקר
שקט בחלל החדר, השמאלי
דממה במגירות, הזכרון
כל מי שהיינו, אבק במסדרון.
פתאום יש שקט בין הפעימות
שקט כמו שנצח ממלא את המרווחים
שחולפים בין ההלמות.
בגבנו אל קירות אנכיים
אנחנו מטפסים
כפות ידינו צמודות אלו לאלו
והכח שמרים אותנו מעלה
יוצר לרגלינו מדרגות באוויר
האינרציה הזו האוחזת בשנינו
אינה מאפשרת לנו ליפול
חזרה לתהומות.
קבע בי מסמרות לאהבות קטנות
הם מחכים לנו ממש מעבר לפינה
כל הרגעים כולם, אלו שתמיד
רצינו לחיות.