משה

משה?
כמה ערגה מילאה את הקריאה הזו. ישבתי חצי קפואה על המדרגה הקבועה בחדר המדרגות של בניין המשרדים, שקעתי בקלפים. לב אדום מלכה תלתן הם יודעים לקחת אותי מכאן ואז קריאה מהדהדת בחדר המדרגות, למטה או למעלה, יכול להיות שאני מתבלבלת, קומה שלישית היא גם סוג של אבן מתגלגלת, כנראה שכך זה עם הדים הם מתנפצים אל הקירות המתקלפים, ואז חוזרים. ממש כמו אצלי, בקלפים. ואולי בכלל שמעתי לא נכון, אולי לא הקשבתי לכל המנעדים, איני יודעת לקרוא בקלפים מה כבר אוכל לקרוא בקולה של אישה חסרת פנים. דמיינתי קולות אבודים בין חדרי משרדים אפורים, חשבתי שראיתי שם גם כמה מבטים מפוחדים. ימי חמישי יהיו לנצח שער לבדידות או חיבוקים כמהים.

משה? האם הוא שומע את הגעגועים. משה. צהרי היום אנשים עסוקים מתקפלים למסעדות פועלים ורחוב המסגר מתמלא במד זוית מחוגות ובדידים, משה הלך לבלי שוב והקול חסר הפנים צף סביבי ממלא את אזניי בניחושים מלומדים.