מה חשבת שראית כששמטתי את התיק וחצי תכולתו התפזרה לפניך
כשהורדת מבט ואז הרמת את עיניך, לחבק, כמו ליטוף זלג לך על השפה, התחתונה
איני עונה יש פה נעץ לא ברור שמחבר אותי אל הקרקע
אל המקום שבו הסוף הופך להתחלה
החוט ההוא נתלה מולי בהתרסה
הייתי יכולה אבל נמנעתי כי אף אחד עדיין לא כתב
את המדריך של איך לגשת, איפה לדעת כיצד אוזל הדבק האכזב
מבחוץ, בגדים בדים משובצים שזורים שקופים
לו זו היתה הכוונה היו נפערים כולם אל התפרים
מפנים את תשומת ליבך למאחורי הקלעים, העשויים תחרה.
אני תשורה. איני ברירה.