מתוך החששות והפחדים אני שולפת את החלקים המתאימים תופסת מבטים שיורדים מעט לעצם הבריח, משאירה מסגרות לאחרים שיש להם יותר מדי שאלות ופחות מדי זמן להניח, לעצמם לרדת מגדרות לא הגעתי עד לכאן כדי ללכת לאיבוד בתוך גזירות, בשקט נחה הסערה האמתית זו שלא צריכה להיות תלויה לעין כל ואינה צריכה תכלית כשאהיה צלולה אוכל לראות בחלל את החוט המתפתל ללא ההבחנה אם הוא נקשר או מסתלסל, אתה מבין, יש פה כמה קומות אחת צומחת מתוך אחרת וכמו במדרגות ההן זה בכלל לא משנה מאיפה מתחילה אחת והיכן שניה נגמרת כשהישות הזו הלא נראית בינינו מסתדרת היא זו שתכתיב בטבעיות קדומה לאיפה אתה בא והיכן אני נשארת.