הקבוצה שלי מורכבת מחלום אחד בהמשכים, דמות מעורפלת אך נעימה למרגש, עייפות בלתי נשלטת אם כי לפרקים היא עושה מה שאני אומרת לה, עצבות אין סופית שמשתדלת להישאר על הספסל כשלא נחוצה, נוסטלגיה רומנטית שתמיד מגיעה לבמשחקים לבושה בבגדי תפאורה כבדים אין לי מושג איך היא מצליחה לזוז בתוך הבדים העבים בשיא החום ושגעון קטן שעל אף גודלו התקבל בגלל התעוזה שלו.
בקבוצה שלך יש את המרחק הרב שלא מהסס להשתלט על המשחק וכשהוא מוריד פרופיל אלו המילים הלא נאמרות שמטות את המאזן לרעתי.
חושבת פעם לאחר למשחק אולי אשיג נצחון טכני.
על שפת העולם 