איך לא ידעתי שללכת לאיבוד בך
יקח אותי לקצה הלא מוכר של הקשת
פה האינפרא והאולטרא משתנים, מכוונים
אותי לראות הכל בעיניים עצומות
מסביב כל המצלמות מכוונות
הצל שהיא מטילה על הקרקע
מותיר אותי בחשיכה
נשפכת וצובעת את הצעדים שלי
בבוץ שחור ששכחתי שאספתי כל שנותיי
זו ממלכת הטרגדיות, חלטורה של רולטות
בערפל לא רואים מי המכוון ומי המטרות
הקצוות, כהים ויושביה המחופשים
תופסים אותי בשוליי אני תולה על וויים
כדי לראות את השורות
חכה, ראה אותי מתנדנדת,
מפה ניתן לראות כמה אני מפחדת
מאחורי הקלעים של העולם בדיוק כפי שרואים אותו מכאן
אז איך זה יתכן שהמציאות היא מאחורי מסך
והקהל כולו מריע להצגה מהיציע
מהופנטת מהתצוגה המתוכננת להקפיד
מהמשחק המתמיד, איש אינו מבחין בקו המפריד
גם לא אני בעיקר.