בשדה הקרב מוטל כוכב
חנית תקועה אצלו בגב
כאן קצה עולם תחתית חייו
כעת פוקדות בו מילותיו
הוא מתבוסס בבוץ ונאנק
חושב ייטב בלי מאבק
המחשבה ההיא כמו קוץ
בשארית מחשבותיו
אותה אחת שהתחמקה
אותה תחושה אותה תשוקה
השאיר הכל מאחוריו
עוצם עיניו בלב נכזב ונאחז
במתכת הקרה הבולטת
בין צלעותיו, לופת חזק כמו אז
אז כשעוד בזבז את הרהוריו
ולא ידע לתפוס אחת מוחלטת.