בגבולות הגזרה של הגעגוע עומד שומר
ומספר, לכל מי שמוכן להקשיב לעלילה
בזמנים קשים של היעדר האזנה
הוא מתייסר, מצית סיגריה ונושף, הוא משתדל
שלא להיסחף, באוויר תלויה סטורציה נכונה
בהירות חצי קלילה כמעט שלא מורגשת בהלה
בפיו סיפור עתיק ועז כמעט נועז, ומבוכה
השמאלץ הכי בנאלי שמצא בעצם הוא קיבל אותו
בירושה מהקודם שהתפטר כי לא עמד בזה יותר
אתה יודע, היא אומרת לו בלחש [בסיפור]
וממתינה, על הדפים כבר חצי פרק מתפזר
והוא יודע לנחש או לתאר,
קמצוץ אמת ורבע פיקציה
מינון מושלם של אינטואיציה, הוא פה להישאר
אז למה לוותר? כבדות זרה ולא מובנת
על החזה שלה ממוקם חתול רעב
חצי גוף נותר במחוזות של געגוע וכישוף, חצי שני כואב
מאוחר יותר ברדיו, נינה סימון מזכירה לה
שפעם עשו כאן בלוז שידע להתיישב בבטן התחתונה
זו לא המאה שלה. התבלבלה לה הגזרה.