מסתכלת לאחור זה יפה בעיקר באור, של שעות בוקר חצי מסוממות, זה קורה לי באופן קבוע בעיקר, כשאני לא מתכננת לי מחר. על קירות תלויות פיסות מצעקות היסטוריה על מדפים מתבוננים בי חפצים שעומדים יפה בתאוריה. ברצינות מפתחת איזה סוג של עמידות כשהחדר מסתובב בזויות הפוכות, כוס אספרסו שניה אמורה לתקן את כל העקומות. השבוע מסתיים במפגש מחוייב המציאות בו אני המבוגרת והילדון הוא האחריות סופש מתחיל עוד רגע, רגע, היומן מחמיץ לי שוב פנים, שוב שכחתי למלא אותו בריבועים קטנים צבעוניים. אולי שחזור של מערכת נוטיפיקציה ממוספרת מספרת לי על עדכון כפוי זה די צפוי, היה עליי לנחש את כל האהבות שיש ושאפשר למצוא בעוד קמפיין שמתרחש. מה הייתי עושה, בחיי, אם לא האיבנטים והדרמות, דיווחים לאקוניים ומבזקים מפי שדרנים בעניבות. הימים היו חולפים בין עיבוד של אדמה לכוס יין ביתי בשעת ערב, אנשים היו נפגשים בבר השכונתי ומספרים זה לזה את הפרטים הכי שגרתיים. ממים נמזגים מהחבית, בשבילי בשליש כי חצי מתחמם מהר מדי. 
בין כל הרשתות אני חושדת שהדייג הזה קצת מבולבל, ואני כבר לא זוכרת את הימים שלפני הגלגל.