ילדה יפה חיה בבית טוב. הכל יש בבית הזה. ציורים יקרים. פסנתר עתיק. מקרר מלא. אנשים. אולי לא האנשים הנכונים. ילדה יפה מבית טוב משועממת יוצאת לרחובות. מחפשת, מטיילת, משתעשעת באפשרויות. היא לא יודעת בדיוק מה יש שם בחשיכה, אולי תשלח ידה ותיגע, יקרה מה שיקרה. היה מה שהיה.

אז היא נוגעת, מנסה. ככה, בשביל התחושה. הסכנה מרווה דמה. הריגושים צומחים איתה. והיא אל תוך הלא מוכר משרישה את בשרה. על לשונה היא מגלגלת טעמים מגוונים. ומה שלא ברור תבדוק כמה פעמים, ליתר בטחון עד שיפול האסימון. ואם זה לא ממש מוצלח, תרים רגליה ותברח, ובתחנה הכי קרובה שם תניח את ראשה. על שק שינה בחוף הים, ספסל בפארק הומה אדם, אולי בבית של איזה זר תשרוף הלילה שנגמר.

חלונות הראווה של החיים הולמים מולה בפעימות כבדות ואפלות שאת ליבה מפתות.

ילדה יפה מבית טוב תשים פעמיה לרחוב. את הסדינים הנקיים תחליף במזרונים מוכתמים, בהם החלומות פורחים וגומעים בה מרחקים. בג'ינס קרוע ושחוק טי-שירט לגופה הדוק, הכבישים רצים בתוך ראשה. היא מאמצת פיתויים שאליה מזדמנים, ומי שלה יזרוק חכה ללכוד לעצמו ילדה יפה, תלפות החבל המושט תמשוך אותו לאט לאט, ותלפף סביב אצבעה אוסף נפלא של כרישים מבולבלים שלא  הבינו הכללים.

לאפילה הנהדרת אין סיום אינה נגמרת, היא נפרשת ונפתחת לפנייה כשמיכת פיקניק על הדשא, רק לרבוץ בה פרקדן, בלי לחשוב יותר מדי לאן, ומתי ואם בכלל החופש אותה יקח שלל.