סקס סמים ואלכוהול, המצלמה תופסת פוקוס אוטומטי, לא, זה לא מוצא חן בעיניי, אני מתערבת, מתפקססת, לוכדת יד מתנפנפת לכיוון הכללי. שלי. אז עברנו את הכביש ועברנו חזרה. בתוך הראש כבר המולה, התישבתי. מצפה.

פלייליסט מסוגנן וחצים אדומים, לפנות ערב אירופאי, מנווטים. כיוון כללי מערב. ספציפית שומקום, את אני והוא. הצג הראה מאה וחמישים והטיפות עשו שבילים על השמשה. בתוך הראש מתחוללת הפגנה אני שותקת. לא עונה. ומצפה.

היא לא תבוא מולי, הסופה, למרות שאת גבי הפניתי לשמים הכחולים. ואת טענת משם, אני הובלתי הנה, חלפנו על פני כל הלא מקומיים והמצאנו שפה מקומית. לא היה לי מושג לאן אני הולכת רק כיוון כללי של תעלות ועננים. את מחייכת, ולא מפסיקה, אני מוצאת את עצמי צופה.

חצי אנגלית חצי מקומית, הוא הבין, בסופו של דבר, גם אם אנחנו לא ממש, בעד עשן של דיוטיפרי וטיפות מתעבות על כוסות גבוהות, עבורך הכל היה חדש, בעצם גם לי. על גבי זמן אירופאי דילגנו כמו מקצועניות בהתמחות, גילינו גמישות מותאמת אישית. זה היה הערב השני, את היית את, ואני, אני. בתוך השביל שלנו השתלב שלו השלישי והפך את החדר לחשוך צבעוני. התריס מורד ואת מתכסה. אני בציפייה דרוכה.

בבוקר השלישי העננים פינו מקום לצעדים לא מדודים, מרווחים, זרועות שלובות וחיפושים נוגים. המצלמה חיפשה ופגשה בעינייך, בעיניו מול עיניי, המכוונות. שמיים בלתי נגמרים ללא קצוות וסופים בלתי מורגשים. הוא החליף שירים את נדחפת לכל הצילומים. אני צופה.

בערב השלישי אני הייתי שלו ואת היית שלי, ידיים מלטפות וגוף אל גוף צמוד טבעי, כוסות בירה מתרוקנות ומקצב מוטרף לרקוד בו, והרעב הו הרעב שמתעורר בשקט שמגיע. כשאת הלכת והוא התישב לידי זה השקט שהגיח. ואני חשבתי לעצמי, זה לא יניח. את הדעת. המצפה.

זה היה הבוקר הרביעי שחלחל לתודעה. אנחנו אורזות שני תרמילים ומשאירות כאן חלק מאיתנו. ואותך.

לזה, לעולם לא הייתי מצפה.

מצד שני, ציפייה היא לפרקים דקה מדי לאחיזה. וזו ממילא, התפוצצה.